טאיזו – מסע מרגש בעולמות רחוקים

זמן טוב לחזור לטאיזו פעם נוספת , רגע אחרי שנבחרה שוב למסעדת השנה של 2014 . מרגיש כאילו הזמן שעובר עושה לה רק טוב, טאיזו מתגלה כנינוחה יותר , בטוחה בעצמה , פחות מתחנפת ובעיקר יציבה ומוקפדת בכל הקשור למנות היוצאות מהמטבח.
הגעתי לארוחת ערב עם חברים אחרי מספר חודשים  שלא ביקרתי במקום , ומכיוון שכולנו אוכלים הכל ומהכל ( בקר, חזיר , דגים, פירות ים , חריף, מתוק  ) הזמנו את המנות למרכז השולחן וחלקנו ביננו . סוג כזה של ארוחה נותן הזדמנות לטעום ממנות רבות ומייצר חוויה שבה השלם גדול מסך חלקיו . בכלל, כיף גדול לאכול עם אנשים שאוהבים הכל , לא רגישים לכלום ולא מפחדים לנסות ולהעז .

התפריט בטאיזו מתחלק לחמש קטגוריות, שכל אחת מהן מספקת חוויה שונה של טעמים, ובנוי מהקל אל הכבד :
Water  / Wood / Fire / Earth / Metal

פתחנו בלחמניות המאודות המוגשות עם צ'אטני גאוני של עגבניות וחציל בנגיעת גארם מאסלה  עם יגורט ושמן זית ( אני אישית התמכרתי ללחמניות האלו ולצ'אטני הפסיכי הזה)  ; טרטר טאיזו  וקציפת סויה המוגשים בקונוס של אורז פריך ונראים כמו גביע גלידה מיניאטורי ; סביצ'ה דג ים (אינטיאס) בתפוזי דם, ציר צ'ילי וליים – מנה מרעננת וטעימה עם שילוב טעמים מושלם .    המשכנו בסלט ג'מבו קלמרי חדש עם פרגית קצוצה, קוקוס טרי ו… ביצה שניצל ( ביצה רכה בטמפורה ) – סלט שמספק ביסים מעניינים, טעימים ולא צפויים על סף המוזרות …

אחרי הפתיחה המבטיחה , העלנו הילוך והמשכנו עם פוט סטיקרס – כיסוני בשר טלה ובצלים מקורמלים מאודים וצרובים לפריכות שהוגשו עם יוגורט והיו מצויינים ; הר -גאו סקאלופ– דים סאמים קטנים ממולאים בסקאלופס ברוטב אלוהי של קרם קוקוס וכורכום עדין וקטיפתי ; רולים של "נמס" פריכים שעוטפים פרגית קצוצה ופניני טפיוקה ומוגשים עם עלים רעננים של חסה ועשבי תיבול ; ומנת מולים בצ'ילי , קריספי שום וגולדן סירופ שהעיפה אותנו לשמיים . טעם חריף ממכר שמשאיר טעם של עוד , מסוג המנות שגורמות לך לרצות לחזור שוב למסעדה במיוחד בשבילן .

מכאן המשכנו למנות ה"כבדות " יותר במובן הטוב של המילה . שרימפס קריסטל בקארי ירוק היא מנה חדשה יחסית שהתווספה לתפריט ולא אכזבה . מדובר בשרימפס בשרניים וטעימים שטובלים בקארי ירוק עדין , בזיליקום וחלב קוקוס . מנה שמראה את טביעת האצבע האופיינית כל כך לשף יובל בן-נריה , שמצליח לתת ביטויי לכל חומר גלם בצורה שעושה לו כבוד ושמה אותו תמיד במרכז באופן שכל מה שמתלווה אליו רק מאדיר אותו  . מי שמצפה למנת קארי הארד קור  , עלול להתאכזב מהפרשנות הלא מתחנפת ולא "מתקפלת" של טאיזו ואולי בכך גדולתה . מנת הבאטר צ'יקן היא מנת חובה מבחינתי בכל ביקור במקום . מזכירה מאוד את הצ'יקן טיקה הקלאסי אך הרבה יותר מעודנת ונעימה , אולי בעיקר ,אך לא רק בזכות החמאה … לסיום החלק הזה של הארוחה , רגע לפני הקינוחים (יש להודות שעל בטן די מלאה ) התפתינו לנסות מנה חדשה נוספת מהתפריט : בודהה שרימפס – אינטרפטציה לשרימפס טמפורה שהיתה טעימה אך לדעתי נעדרה ייחודיות ולא התעלתה לגבהים . יכול מאוד להיות שכמנה ראשונה היא היתה מתפקדת טוב יותר .

מלאים אך מרוצים הגענו בסופו של דבר לשלב הקינוחים . גילויי נאות : אני לא בן-אדם של קינוחים . נחמד לי לסיים ארוחה טובה עם משהו קטן ומתוק או משהו רענן וקליל . לפעמים אני מעדיף לוותר על קינוח ולהזמין שוב מנה ראשונה שאהבתי מהתפריט . בקיצור, קינוחים הם לא ממש כוס התה שלי … אבל כשאני נתקל בקינוח טוב , שונה ולא שגרתי אני מזהה מיד .
דה-ז'ה וו : אני זוכר את הארוחה הראשונה שלי בטאיזו . לשמחתי הייתי מברי המזל שזכו לאכול בטאיזו בתקופת ההרצה , ממש בשבוע הראשון של המסעדה עם כל ההייפ והבאז שליווה את המסעדה חודשים לפני פתיחתה . אני זוכר התרגשות גדולה ואני זוכר רכבת הרים של טעמים שהעיפה אותי לגבהים … ואז הגיעו הקינוחים . אני זוכר התרסקות . היו שם סברינה , פגודה שוקולד ומרק קוקוס טפיוקה שאיכשהו הציל את המצב . הרגשה כאילו חזרתי לבתי הקפה בשנות השמונים וסימן שאלה גדול של "מה הקשר לאסיאתי…" . שום דבר לא היה רע אבל היה פער ענק בין הקינוחים לשאר הארוחה …
הפעם, שמחתי לגלות שבגזרת הקינוחים נעשה השינויי המהותי ביותר בתפריט , קינוחים חדשים באוריינטציה אסיאתית  נוספו וישנים הוצאו . לצערי דווקא מרק הקוקוס טפיוקה הזכור לטובה הוצא מהתפריט …. הזמנו פרפה שומשום שחור, מלבי קוקוס וקינוח פטל סלק . הפרפה שומשום הרגיש אותנטי , מיוחד ושונה אך גם קצת מוזר ואישית , לא היה לטעמי . המלבי היה טוב ומרענן והוגש עם אננס טרי ושבבי קוקוס . הפטל סלק היה לדעתי הטוב ביותר מבין השלושה – סורבה פטל עם קרם סלק ושברי עוגיות למון גראס וג'ינג'ר – טעים ומפתיע .

אז כנראה שטאיזו אכן ראויה לתואר מסעדת השנה והרויחה אותו בכבוד . כיף גדול שהיא קיימת וכיף לחזור אליה כל פעם מחדש ולגלות שאין רגע משעמם . המחירים גבוהים יחסית ולכן שווה לשמור אותה לאירועים מיוחדים או להגיע לעסקית צהריים מפנקת במחיר שפויי .