הפוקאצ'ה

היא כנראה הפוקאצ'ה הכי טעימה שאי פעם תכינו. היא תמיד תגנוב את ההצגה, ולא משנה מה עוד יהיה על השולחן. יש לה קראסט מושלם ופריך מבחוץ ורכות מטורפת ואוורירית מבפנים. היא תמיד תגרום ל"וואו" , ועם זאת יש בה משהו מאוד צנוע. היא תקבל באהבה כל תוספת שתבחרו לשים עליה, והיא מדהימה גם בפני עצמה אפילו בלי שום תוספת.

להמשיך לקרוא

בירייה טאקוס מקסיקני Birria tacos

כמי שבילה את חייו הסטודנטיאליים בארה"ב, ב"דרייב-טרו" של טאקו-בל, היה ברור לי שאני חייב לאכול את הבירייה הזאת דחוף ! כשזה מגיע לאוכל, דחיית סיפוקים היא לא הצד החזק שלי… וכשאין בנמצא (השמיים סגורים ולך תמצא עכשיו בירייה טאקו בארץ)- אני מכין בעצמי.

מחמצת

כמאמר הקלישאה "הזמן טס כשנהנים", מבלי שהרגשתי עברו להם כמעט שנתיים מאז התחלתי לשחק עם מחמצות. אפייה מעולם לא הייתה הצד החזק שלי, והתעסקות עם בצקים נראתה לי סיוט.
סדנת לחם קצרה ב"דנון", לאחר סיום לימודי הבישול שלי שם הדליקה אצלי את הניצוץ ופתחה לי צוהר לעולם שלם ומאתגר שלא הכרתי קודם לכן.

מונגוליאן ביף Mongolian Beef

אחת לכמה זמן ( לאחרונה כל יומיים, שלושה 🙂 ) יש לי חשק עז לאוכל סיני.
לצערי, מסעדות סיניות טובות, כמו של פעם, אי שם בשנות ה-80, הן זן הולך ונכחד בארץ.
תוסיפו לכך את הנגיף הסיני שהשבית חצי עולם בשנה האחרונה, עצר את התעופה העולמית, ונשאר לנו רק לחלום על אוכל סיני אמיתי טוב.

בטטה קסבייה של סבתא פאני

פעם מזמן, לפני שהגישו במסעדות מפונפנות פילה בקר לצד "ארטישוק ירושלמי אפויי בחמאה" או פילה של דג לוקוס על מריחה אלגנטית של "קרם ארטישוק ירושלמי" – היתה כאן בטטה קסבייה.

מעטים הכירו אותה והיו סביבה סיפורים ואגדות שהסתובבו במשפחות מרוקאיות והילה השמורה למינימום פטריית כמהין שחורה מפריגור.

סדנת בישול ברומא ורוטב העגבניות הכי טעים בעולם

ג'יאני וסזאר ( GIANNI & CESARE ) הם כנראה האנשים הכי נחמדים שתפגשו ברומא. ג'יאני, דור שלישי למשפחת מסעדנים מאיטליה, בישל 10 שנים במסעדות בלונדון ולפני כ-5 שנים הלב החזיר אותו לרומא. סזאר, רופא שיניים בעברו נטש את המקצוע והחליט גם הוא ללכת בעקבות הלב.

1 2