הפוקאצ'ה

היא כנראה הפוקאצ'ה הכי טעימה שאי פעם תכינו. היא תמיד תגנוב את ההצגה, ולא משנה מה עוד יהיה על השולחן. יש לה קראסט מושלם ופריך מבחוץ ורכות מטורפת ואוורירית מבפנים. היא תמיד תגרום ל"וואו" , ועם זאת יש בה משהו מאוד צנוע. היא תקבל באהבה כל תוספת שתבחרו לשים עליה, והיא מדהימה גם בפני עצמה אפילו בלי שום תוספת.

בירייה טאקוס מקסיקני Birria tacos

כמי שבילה את חייו הסטודנטיאליים בארה"ב, ב"דרייב-טרו" של טאקו-בל, היה ברור לי שאני חייב לאכול את הבירייה הזאת דחוף ! כשזה מגיע לאוכל, דחיית סיפוקים היא לא הצד החזק שלי… וכשאין בנמצא (השמיים סגורים ולך תמצא עכשיו בירייה טאקו בארץ)- אני מכין בעצמי.

אז איך בוחרים יין טוב ?

השנה האחרונה, "שנת- הקורונה", הרחיקה אותנו גם מהמסעדות (למקרה ששכחתם, אני כאן להזכיר).
כבר אין מלצר או ברמן שימליצו לנו על יין טוב ויציעו לנו כוס נוספת רגע לפני שהיא מתרוקנת.
בשנה האחרונה, גם הרגלי צריכת היין שלנו השתנו, וצריכת היין הביתית עלתה כמעט באופן אקספוננציאלי. בד בבד עלתה גם הדרישה ליינות איכותיים ומרגשים. כמו שזכרנו מפעם, מהתקופה שעוד ישבנו במסעדות.

מחמצת

כמאמר הקלישאה "הזמן טס כשנהנים", מבלי שהרגשתי עברו להם כמעט שנתיים מאז התחלתי לשחק עם מחמצות. אפייה מעולם לא הייתה הצד החזק שלי, והתעסקות עם בצקים נראתה לי סיוט.
סדנת לחם קצרה ב"דנון", לאחר סיום לימודי הבישול שלי שם הדליקה אצלי את הניצוץ ופתחה לי צוהר לעולם שלם ומאתגר שלא הכרתי קודם לכן.

בטטה קסבייה של סבתא פאני

פעם מזמן, לפני שהגישו במסעדות מפונפנות פילה בקר לצד "ארטישוק ירושלמי אפויי בחמאה" או פילה של דג לוקוס על מריחה אלגנטית של "קרם ארטישוק ירושלמי" – היתה כאן בטטה קסבייה.

מעטים הכירו אותה והיו סביבה סיפורים ואגדות שהסתובבו במשפחות מרוקאיות והילה השמורה למינימום פטריית כמהין שחורה מפריגור.

מונגוליאן ביף Mongolian Beef

אחת לכמה זמן ( לאחרונה כל יומיים, שלושה 🙂 ) יש לי חשק עז לאוכל סיני.
לצערי, מסעדות סיניות טובות, כמו של פעם, אי שם בשנות ה-80, הן זן הולך ונכחד בארץ.
תוסיפו לכך את הנגיף הסיני שהשבית חצי עולם בשנה האחרונה, עצר את התעופה העולמית, ונשאר לנו רק לחלום על אוכל סיני אמיתי טוב.

להמשיך לקרוא

אז איפה אוכלים באמסטרדם ?

ב-2014 ביקרתי לראשונה באמסטרדם במסגרת ההכנות למרתון הראשון שלי ורצתי שם ריצת חצי מרתון רשמית. מן הסתם, מטרת הנסיעה הייתה הריצה ועניין האוכל והמסעדות תפס רק מקום משני, לצערי הרב. הפעם, שלוש שנים מאוחר יותר דאגתי להשלים את החסר והגעתי עם רשימה מסודרת של המלצות ועם פרטנרית מושלמת למשימה -אישתי.

1 2